- התובעת הגישה כנגד הנתבע, בעלה, תביעה לפירוק שיתוף בזכויותיהם של הצדדים בדירה, חנות ומחסן הנמצאים בארץ. ולצו עשה/השבה של מחצית הכספים אשר הוצאו על ידו מחשבון משותף אשר התנהל על ידם בארץ.
- בכתב ההגנה ובמהלך הדיון טען הנתבע, בין השאר, כי בין צדדים מתנהלים הליכי גירושין בגרמניה. במסגרת הליכים אלו נדונים גם הנושאים נשוא התביעה ולפיכך, יש לעכב ההליכים בפני בימ"ש זה על לסיום הדיון בביהמ"ש בגרמניה.
- מהמסכים אשר הוגשו על ידי הצדדים לבימ"ש עולות העובדות הבאות:
א. התובעת והנתבע (להלן-"הצדדים"), נישאו זל"ז בישראל ביום 8.2.68.
ב. הצדדים הינם אזרחי ותושבי גרמנה ומתגוררים בה מאז ספטמבר 1968.
ג. בשנת 1996 נחתם בין הצדדים הסכם ממון בהתאם לחוק הגרמני (נספח ב' לכתב ההגנה) (להלן- "ההסכם").
ד. לאחר חתימת ההסכם, בחודש אוקטובר 1997, הגישה התובעת כנגד הנתבע תביעה לגירושין בגרמניה (להלן- "התביעה לגירושין").
ה. לטענת הנתבע, במסגרת הליכי הגירושין בגרמניה נידון גם נושא חלוקת הרכוש שבין הצדדים. בהתאם לכך ובהתאם לדין הגרמני, על כל צד להגיש פירוט של הרכוש ורכוש זה כולל גם את נכסי הצדדים בישראל, נכסים שהינם נשוא תביעה זו.
4
. טענות הצדדים-
א. לטעת הנתבע, הדיון העיקרי לפתרון הסכסוך שבין בני הזוג מתנהל בגרמניה ובהיות בני הזוג אזרחי ותושבי גרמניה, זהו גם הפורום המתאים לניהול הדיון. בנסיבות אלה, אין לנתק חלק אחד ממכלול הסכסוך ולדון בו בבימ"ש זה.
ב. לטענת התובעת:
(1) אין רלוונטיות להליכים המתנהלים בגרמניה או לחובות הצדדים שם, שכן, בתביעה נשוא בקשה זו, הדובר בנכסים הקיימים בישראל. עובדת פירוק השיתוף וחלוקת הנכסים בישראל תובא לידיעת בימ"ש בגרמניה.
(2) המדובר במקרקעין בישראל ולפיכך, בימ"ש הישראלי הוא הפורום המוסמך והמתאים לדון בפירוק השיתוף בהם.
(3) הנתבע מנסה לעכב את הליכי פירוק השיתוף ולמנוע מהתובעת להשתמש ברכושה ואין לאפשר לו זאת.
5.
דיון.
א. העיקרון הכללי הוא שסמכות השיפוט של בתיהמ"ש בישראל משתרעת על כל העניינים ועל כל האנשים בישראל. בהתאם, נקבע בתקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן- "התקנות"), כי רשאי ביהמ"ש להתיר המצאת כתבי בי-דין את מחוץ לתחום המדינה כאשר "נשוא התובענה הוא כולו מקרקעין המצויים בתחום המדינה" (תקנה משנה (2)); ו/או כאשר התובענה מבוססת על הפרת חוזה שנעשה בישראל (תקנה משנה (5)) ו/או על מעשה או מחדל בתחומה (תקנה משנה (7)).
אין חולק, כי המקרקעין נשוא התובענה נמצאים בישראל וכי הכספים אשר להשבתם עותרת התובעת היו בישראל ונמשכו והוצאו ממנה על ידי הנתבע. לפיכך, ומשהומצאו מסמכי בי-דין לנתבע אין ספק, כי בימ"ש זה מוסמך לדון בתובענה.
טענות הנתבע הן בעצם שתיים הקשורות זו בזו: האחת "פורום לא נאות" והשניה "הליך תלוי ועומד"